הצגת רשומות עם תוויות מעמד בינוני. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות מעמד בינוני. הצג את כל הרשומות
יום ראשון, 6 בנובמבר 2011
יאללה יאיר
תוויות:
ב.מ.וו,
בהמיות,
יאיר לפיד,
ישראליות,
מחאה,
מחאת האוהלים,
מעמד בינוני,
סיגר,
ספירה לאחור,
פרובינציה,
קדימה
יום רביעי, 24 באוגוסט 2011
אימפרוביזציה ללא כותרת
מס' ימים לאחר שובנו לארץ, כשערפל ההתקלויות הראשונות התפוגג קלות, נשלחתי לבילוי במוזאון ת"א עם בכור בני-בן השש, חברו משכבר הימים (שחזר לארץ לפני כשנה וחצי) ואביו, לפעילות הנושאת את השם "מפגש עם פסלים".
עם כל הכבוד לפסלי מוזיאון ת"א, ישנן דרכים אחרות בהן הייתי בוחר להעביר את אחה"צ הפנוי הראשון שלי בארץ... מצד שני, זמן איכות עם בני והחברים בחלל ממוזג עדיף בהרבה על התור לביטוח לאומי בו בילינו את זמננו בימים האחרונים.
כשהגענו, קצת התפלאתי לשמוע שמחיר הפעילות 65 ש"ח לילד (המבוגר בחינם). מבצע! ב-MOMA בניו יורק פעילות דומה כל סוף שבוע עולה 65 ש"ח פחות (וכרטיס כניסה חינם לשימוש בחצי שנה הקרובה), אבל זה מהיקרים במוזיאוני ניו יורק... אבל למה להיות קטנוניים, הכל עבור הילדים... כל עוד יש מפעילה שתעסיק אותם עבורנו.
כחצי שעה לאחר הגיענו למוזיאון, החלה להתגודד לה קבוצת דרדקיות בחברת הורה מלווה, ברובן אמהות. כנראה פיספנו את המסר שתרבות ואומנות זה לא עיניין לגברים...
כחצי שעה לאחר מכן, בערך באותה עת בה השומרת עייפה מלרדוף אחרי הדרדקים, חלפה לה שמועה שמדריכת הפעילות לא הגיעה ולא ברור אם תגיע ונאמר לנו מיד כי "המוזיאון יעשה כל שביכולתו לפצותכם, מלבד זאת דמי ההשתתפות יוחזרו מיד והכניסה היום תהיה ללא תשלום כולל שימוש בסיור האוזניות המודרך".
דבר כזה לא יכול לעבור בשתיקה. "איך דפקו אותנו" סינן הורה מבוהל... אך לא לזמן רב-ברוח הזמן, התארגנה לה מחאת ההורים: גברת לבושה הייטב לקחה על עצמה את תפקיד הדוברת והעדר קיבל את מרותה, אולי כי היא הייתה גבוה או שפשוט היא דיברה הכי חזק (שלא לומר צרחה בהיסטריה).
ממרחק בטוח קלטתי את רשימת הדרישות:
- אנו דורשים זיכוי על עלות הפעילות
- אנו דורשים זיכוי על עלות החניה
- נדרש גם פיצוי על הזמן שבוזבז בלהגיע למוזיאון (ביחוד עכשיו כשמעלים לנו את מחירי הדלק)
וכמובן - פיצוי על זה שעכשיו נצטרך להעסיק את ילדינו בעצמנו! איפה נשמע?!
אולי זה רק אני, אבל הרעיון של לבלות את השעתיים הבאות עם בני החמוד והסקרן והחברים, במקום נעים, ממוזג ומעניין ובסיוע אביזרים אורקוליים, לא גרם לי לבעתה נוראית מדי... נהפוך הוא, הרעיון של להקשיב להתפעמותה של איזו סטודנטית לאומנות, הטריד אותי יותר.
אחרי שהמשא והמתן הרישמיים הסתיימו בהצלחה (בכניעה מוחלטת של פקידת הקבלה המותשת), החל הגל השני - גל "הישראלי המתקמבן"... אחד אחד נגשו להם ההורים על מנת לנסות ולשפר את העסקה שקיבלו... "זה הזיכוי אבל מה עם הפיצוי?!"...
וסילי קנדינסקי
1866, מוסקווה - 1944, פריז
אימפרוביזציה ללא כותרת V
1914
צבע שמן על בד
111x111ס"מ
אוסף מיזנה-בלומנטל
כשהגיע תורי להתקמבן, היא כבר הייתה על הבירכיים ועל כן "אימפרוביזציה ללא כותרת V" של קנדינסקי יתנוסס בסלוננו בגאון...
מסופק מהקומבינה הצטרפתי לחלק המינורי של המשפחות שנשארו במוזיאון להנות מזמן האיכות התרבותי עם ילדיהם. היה כיף. הילדים נהנו מהסיור הקולי -ללא תשלום כחלק מהפיצוי- שארך יותר משעה וחצי, כששאלנו אותם אם נהנו מהפעילות נענינו שזו לא היתה פעילות, כי "פעילות זה רק עם מדריך אמיתי". חצופים.
בדרכנו החוצה ראינו שמחליפים את שלטי המחירים. מחירי הכניסה קפצו ב30%- כדי לכסות על הפיצויים שהמוזיאון נאלץ לשלם לנפגעי המחדל. משפחות הקומבינה עדיין הסתובבו ברחבת המוזיאון כממענות לנטוש את זירת ניצחונם, בשעה שילדיהם קיפצצו בין הכבשים של קדישמן לבין זוג ההומלסים שניסו ללא הצלחה לנמנם על אחת מפלטפורמות הבטון, כאלו ללא בית וללא מחאה.
תוויות:
מוזיאון תל אביב,
מחאה,
מחאת האוהלים,
מעמד בינוני,
פרובינציה
יום שני, 8 באוגוסט 2011
גאוותו של ראש הממשלה
בשהותי בגולה, שמעתי (לא) פעם את ביבי נתניהו, שהינו כנראה הדובר הטוב ביותר של ישראל-בארה"ב- מלך הספינים הבלתי מעורער, מתגאה בהשיגיה של מדינת ישראל, בניגוד לשכניה האוטוקרטים...
ביבי, שכנראה קיבל גם הוא את אותו מכתב שרשרת, מנה את השיגיה של ישראל במדע, ברפואה, בחקלאות, ביזמות, בקליטת עליה, באקדמיה, ביעור האנאלפבטיות ועוד ועוד... איזה עם, חרוץ, יצירתי ושוחר שלום אנחנו, בעלי מנטליות של עשייה שקטה ובטוחה... איזו גאווה. האמת, צודק, יש הרבה במה להתגאות. ישנה שיכבה בישראל, בני המעמד הבינוני, שניצלה את הטוב שנזדמן להם בצורת מערכת לימודים סולידית ואפשרויות חינוך איכותי ולקחו את הערוגות הפורחות עוד צעד קדימה - והשיגו א כל ההישגים בהם מתגאה ביבי ועליהם הוא מסתמך בתווית זכותה של ישראל לקיום, וכן בשמירה על הקיום מאחר וזו גם השכבה המשרתת בסדיר ובמילואים.
באנשים האלה ביבי מתגאה. ובצדק. יש במה להתגאות. אך איך זה שהוא שוכח לפרט שכל זה נעשה עם יד אחת קשורה מאחור...?
איך מלך הספינים שוכח לציין את הנתון המדהים הזה... איך?
כי הידים הקושרות הן ידיו וידי קודמיו.
איך הוא קושר את ידי המעמד היצרני?
פשוט מאד: שיטת בחירות מעוותת מעודדת אותו לגבות כ-60 אגורות מכל שקל של הכנסת המעמד היצרני, למימון אינטרסים שאינם רלווטים למשלמים. הכסף מתבזבז על עניין אחד בלבד, שמירת הישבן המלכותי על הכס. וכל דרך כשרה...
למשל, הליקוק לשונאי המדינה החשוכים שמעדיפים לקדש קברים על פני הצלת חיים... כשר!
איך אותם שכחת בנאומיך בעולם ביבי? אתה לא גאה בהשיגיהים האדירים בסחיטת כספי ציבור? או בפריצת הדרך בכפייה דתית והפרדה גזעית? האמת שאתה צודק, שכינתינו עדיין מובילות עלינו בתחום זה, אבל סמוך על הראש היהודי, רק תיתן לו צ'אנס ואיראן תראה כילד קטן לעומתנו.
ומה עם הדוגמה של החבירה לגורמים בעלי ניחוח פאשיסטי הדוחפים חוקים אנטי דמוקרטיים? זה לא חומר לגאווה בין לאומית? באמת ביבי?!
אז ביבי, פעם הבאה שאתה מביט בגאווה במדינתך, אותה אהבת, זכור למה באמת אתה אוהב אותה ובגלל מי. זכור מיהו עמך ואז הבט אל החלון וראה אותו קורא אליך מהרחובות.
זאת ההזדמנות שלך לכתוב את הנאום הגדול ביותר שלך אל עצרת האו"ם, בו תספר איך היית המנהיג היחיד באזור שמינף את ההתעוררות העממית ובמקום לאבד את ראשו, הביא את ארצו להישגים חדשים... קדימה, תעשה אותנו גאים.
תוויות:
ביבי,
מחאה,
מחאת האוהלים,
מעמד בינוני,
ספירה לאחור
הירשם ל-
רשומות (Atom)


