אני מודד זמן עפ"י הלוח הגרגוריאני, ועל פיו מחר, ה-16 במאי, תמלא שנה מהיום בו קיבלתי את השפופרת כדי לשמוע את אימי, מהצד השני, של האוקיינוס, אומרת בקול רצוץ והיסטרי "אתה יתום".
לא חלפו יומיים ועמדתי, על הקביים שנשאו אותי אז לכל מקום, אומר קדיש אל מול הר תבור.
מה שהתרחש מאז אינטנסיבי מכדי שאצליח לכסות מבלי להחסיר...
את יום הולדתי הארבעים, חגגתי בשיבה. פגשתי המון חברי ילדות עימם לא היה לי קשר שנים ואת חלקם לא אראה שוב עד שמישהו בצד שלהם יילך לעולמו...
אח"כ חזרתי לארה"ב, קיפלנו את הבית סופית, העמסנו מכולה ו"עלינו" לישראל- על נפלאות קבלת הפנים החמה שישראל העניקה לנו, לא אספר כאן. הבלוג הזה הוקם לצורך זה אך אני כלכך עמוס בחיי האינטנסיביים שהמקום הזה כופה עלי, שאפילו להתלונן כבר אין לי זמן.
אחרי שנחתנו, וסיימנו את שיפוץ הדירה (שלנו - וסליחה מכל המוחים), עברנו - וכמובן שיש עדיין תמונות ומדפים לתלות, תשעה חודשים אח"כ.
על הדרך גילינו שאנחנו מצפים לבן נוסף- ממש לא ברור מתי הספקנו...
התחלתי לעבוד בבצלאל, הפתעה מתוקה שבאמת לא יכולתי לצפות, אבל ממש סייעה לי להתאקלם. המפגש המחודש עם העבר שלי מרטיט גם אחרי חצי שנה.
רעייתי מצאה פתרון אחר להתמודדות היום יומית עם הישראלי. שמירת הריון. מיטה- 3+ חודשים.
במהלך תקופה שהזכירה במעט שיגרה, אימי התאשפזה במצב לא טוב אבל לבסוף החליטה להשאר בסביבה לעוד זמן מה ושבה לביתה בשלום.
דן אלכסנדר נולד בתחילת אפריל, במהלך אחד השבועות הכי אינטנסיביים שהיו לי, אבל בזכות הנתיב המהיר מירושלים לת"א, שעלה לי 56 ש"ח הגעתי ללידה בזמן...
התאריך העברי כפה עלינו לעלות לקבר אבי בתחילת מאי, הפעם ללא קביים וחמוש בתינוק חדש, קרוי על שמו.
ואחרי כל זה, בפיתחו של יום השנה האמיתי שכנראה לעד יעיב על שבוע יום ההולדת שלי, מי שנותר לטפוח לי על הגב ולהבטיח לי שיהיה בסדר, זה רק אני עצמי.
מזל טוב אבא, הבן שלך בן 41. הוא ממש משתדל... חבל שאתה לא כאן לטפוח לו על הגב.
לא חלפו יומיים ועמדתי, על הקביים שנשאו אותי אז לכל מקום, אומר קדיש אל מול הר תבור.
מה שהתרחש מאז אינטנסיבי מכדי שאצליח לכסות מבלי להחסיר...
את יום הולדתי הארבעים, חגגתי בשיבה. פגשתי המון חברי ילדות עימם לא היה לי קשר שנים ואת חלקם לא אראה שוב עד שמישהו בצד שלהם יילך לעולמו...
אח"כ חזרתי לארה"ב, קיפלנו את הבית סופית, העמסנו מכולה ו"עלינו" לישראל- על נפלאות קבלת הפנים החמה שישראל העניקה לנו, לא אספר כאן. הבלוג הזה הוקם לצורך זה אך אני כלכך עמוס בחיי האינטנסיביים שהמקום הזה כופה עלי, שאפילו להתלונן כבר אין לי זמן.
אחרי שנחתנו, וסיימנו את שיפוץ הדירה (שלנו - וסליחה מכל המוחים), עברנו - וכמובן שיש עדיין תמונות ומדפים לתלות, תשעה חודשים אח"כ.
על הדרך גילינו שאנחנו מצפים לבן נוסף- ממש לא ברור מתי הספקנו...
התחלתי לעבוד בבצלאל, הפתעה מתוקה שבאמת לא יכולתי לצפות, אבל ממש סייעה לי להתאקלם. המפגש המחודש עם העבר שלי מרטיט גם אחרי חצי שנה.
רעייתי מצאה פתרון אחר להתמודדות היום יומית עם הישראלי. שמירת הריון. מיטה- 3+ חודשים.
במהלך תקופה שהזכירה במעט שיגרה, אימי התאשפזה במצב לא טוב אבל לבסוף החליטה להשאר בסביבה לעוד זמן מה ושבה לביתה בשלום.
דן אלכסנדר נולד בתחילת אפריל, במהלך אחד השבועות הכי אינטנסיביים שהיו לי, אבל בזכות הנתיב המהיר מירושלים לת"א, שעלה לי 56 ש"ח הגעתי ללידה בזמן...
התאריך העברי כפה עלינו לעלות לקבר אבי בתחילת מאי, הפעם ללא קביים וחמוש בתינוק חדש, קרוי על שמו.
ואחרי כל זה, בפיתחו של יום השנה האמיתי שכנראה לעד יעיב על שבוע יום ההולדת שלי, מי שנותר לטפוח לי על הגב ולהבטיח לי שיהיה בסדר, זה רק אני עצמי.
מזל טוב אבא, הבן שלך בן 41. הוא ממש משתדל... חבל שאתה לא כאן לטפוח לו על הגב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה