נירוונה תמיד תהיה עבורי "להקה חדשה".
אחת מהלהקות החדשות האלה שצצו להן אחרי שהמוסיקה מתה.
עבור דור שלם שצמח מאז מותה היא קלסיקה.
כך או כך עד כה לא עצרתי מעולם לתת מבט בוחן ועמוק בגאוניות הנונשלנטית של קורט. עד הערב.
איזה יופי שהמוסיקה לא באמת נגמרה ואיתה גם הרגש עדיין פועם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה