סביבי נוצר מעגל בלתי נראה אך בהחלט נוכח, של מדבר אנושי. מעבר לגבולות אותו המעגל התגודדו קבוצות קבוצות של רמתשרונים במדי שישי בבוקר (נשים בטייטס נייק שלושתרבעי וגברים במשקפי שמש יקרים). מוסיקת הרגע שבקעה מהרמקולים הוגברה ע״י כאב הראש שהחל לפמפם בחלל שפעם עוד הכיל את מוחי. מבטי ה״שלום״ ממעט ההורים שאני מחבב הלכו והתמעטו עד שפסקו לחלוטין. לא נותרה ברירה, הסמרטפון נשלף והפוסט הזה נכתב. טובשבט שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה