בעידן בו הזנב הארוך של המחאות הוכיח שיש ביכולתו לא רק להצליף במיין סטרים אלא גם לקפד את ראשם של עריצים, כל מחאה כירורגית-ממוקדת הופכת לסכנה רחבת היקף.
מצד שני השקיפות שמאפשרת הרשת החברתית ג םמפחית בערך המחאה, למה? מאחר והרשת חושפת בריש גלי מה אנשים חושבים, הן בהתבטויות ישירות והן באמצעות הרגלים.
למשל, לצד מחאת האוהלים, מתקיימת לה בשקט מוחצן מחאת השימשיות: "באבטיח יש יותר מדי חרצנים" או "המרגריטה לא מספיק קרה"... "בקצב הזה אני לא אשאיר טיפ"...
לצד תמונות של שוטרים נמרצים מפזרים את קומץ המפגינים בזרוע נטויה, מספקים לנו חברינו לרשת תמונות מרגיעות של משקאות עם שמשיות.
ובקצה הצפוני של אירופה (מה, עדיין לא חיברו את אירופה לישראל?!), מפגין בודד מצא דרך מקורית להביע את מחאתו וקצר את דור העתיד של המפלגת הלייבור הנורבגית. הוא דרך אגב ישתחרר בעוד 21 שנה לאחר שירצה 82 יום בעבור כל רצח.
זו מחאתו. הוא יוצא כנגד חסר האונים-מרצון אותו כופות מדינות צפון אירופה על עצמן נגד גורמים עוינים המאיימים, לטעמו, לחסלן. דעתי היא שאם הם לא מענישים אותו בעונש ראוי, פשוט מגיע להם כקולקטיב, לכאוב. רק חבל על הילדים והמשפחות...
וחזרה בישראל... המחאה מתפשטת. דיור, הורות, בריאות, שכר, אולי יעלה שוב עיניין עלותשכר הלימוד לחילונים, שרות צבאי לתלמידי ישיבות... עד ש... עד שלממשלה ימאס, והיא תחליט לחסל את המחאה.
לא על ידי עוד שוטרים ועוד אלות. לא בגז מדמיע ובטוח לא על ידי פשרה (למרות שפשרה היא הדרך הכי זןלה עבורה, הממשלה יכולה להתפשר אבל להחליט לא לקיים הסכמים, "למה מה אתם יכולים לעשות"...).
כל אלה פתרונות סבירים אבל יש אחד טוב יותר... להרוג שתי ציפורים במכה. צו 8. הממשלה תמציא איזשהו קו אדום שהפלסטינים חצו, רמת הכוננות תעלה, המילואימניקים, המהווים כחצי מנאבקי האוהלים, יגוייסו והשאר יאבדו את תמיכת העם, האמביוולנטית גם כך, כי בעת חרום צריך להיות מאוחדים ולשים בצד נושאים חסרי חשיבות כגון עתידנו ועתיד ילדינו...
דוקר את העין:
מצד שני השקיפות שמאפשרת הרשת החברתית ג םמפחית בערך המחאה, למה? מאחר והרשת חושפת בריש גלי מה אנשים חושבים, הן בהתבטויות ישירות והן באמצעות הרגלים.
למשל, לצד מחאת האוהלים, מתקיימת לה בשקט מוחצן מחאת השימשיות: "באבטיח יש יותר מדי חרצנים" או "המרגריטה לא מספיק קרה"... "בקצב הזה אני לא אשאיר טיפ"...
לצד תמונות של שוטרים נמרצים מפזרים את קומץ המפגינים בזרוע נטויה, מספקים לנו חברינו לרשת תמונות מרגיעות של משקאות עם שמשיות.
ובקצה הצפוני של אירופה (מה, עדיין לא חיברו את אירופה לישראל?!), מפגין בודד מצא דרך מקורית להביע את מחאתו וקצר את דור העתיד של המפלגת הלייבור הנורבגית. הוא דרך אגב ישתחרר בעוד 21 שנה לאחר שירצה 82 יום בעבור כל רצח.
זו מחאתו. הוא יוצא כנגד חסר האונים-מרצון אותו כופות מדינות צפון אירופה על עצמן נגד גורמים עוינים המאיימים, לטעמו, לחסלן. דעתי היא שאם הם לא מענישים אותו בעונש ראוי, פשוט מגיע להם כקולקטיב, לכאוב. רק חבל על הילדים והמשפחות...
וחזרה בישראל... המחאה מתפשטת. דיור, הורות, בריאות, שכר, אולי יעלה שוב עיניין עלותשכר הלימוד לחילונים, שרות צבאי לתלמידי ישיבות... עד ש... עד שלממשלה ימאס, והיא תחליט לחסל את המחאה.
לא על ידי עוד שוטרים ועוד אלות. לא בגז מדמיע ובטוח לא על ידי פשרה (למרות שפשרה היא הדרך הכי זןלה עבורה, הממשלה יכולה להתפשר אבל להחליט לא לקיים הסכמים, "למה מה אתם יכולים לעשות"...).
כל אלה פתרונות סבירים אבל יש אחד טוב יותר... להרוג שתי ציפורים במכה. צו 8. הממשלה תמציא איזשהו קו אדום שהפלסטינים חצו, רמת הכוננות תעלה, המילואימניקים, המהווים כחצי מנאבקי האוהלים, יגוייסו והשאר יאבדו את תמיכת העם, האמביוולנטית גם כך, כי בעת חרום צריך להיות מאוחדים ולשים בצד נושאים חסרי חשיבות כגון עתידנו ועתיד ילדינו...
דוקר את העין:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה