זו עליה זו? לאן?! - מחאת האוהלים

כפי שכבר רמזתי, חדשות אני לא ממש קורא, אלא אם כן הן מעניינות אותי. אני נחשף להן באמצעות הפיד של החברים שלי: כרגע זה דרך פייסבוק, בקרוב (אני מקווה) הוא יוחלף בגוגל+, פעם זה היה דרך טוויטר ולפני כן בעידכונים סביב מכונת הקפה במשרד (או ה-water cooler).

אז כשדפי הפייסבוק שלי רוגשים סביב מחאת האוהלים, שבמרכזה כאבו של דור העתיד-הקרוב / הווה-מתקרב, אני מקשיב...
הרי אני בעיצומה של עליה.
ונשאלת השאלה, עליה? למה קוראים לזה עליה?!

להלן מס' אפשרויות:

• עליה בהוצאות המחיה
• עליה במיסים
• עליה בימי המילואים
• עליה במספר הילדים בכיתה של הבן שלי
• עליה באגרת הטלביזיה (עם החברה האךה יש לי חשבון ארוך... הפוסט עדיין לא נכתב)
• עליה במע"מ
• עליה וקוץ בה

האמת היא שהפעם, בניגוד לנטייה הטבעית שלי להיות משועשע ממאורעות כאלה, אני ממש לא. אולי זכרון כאב מכות אלת השוטרים על פרקי ידי, במהלך הפגנות מאבק הסטודנטים, דוחק את החיוך.

נראה לי שכמו אז, גם הפעם יצמחו מההמון מספר פוליטיקאים שמאוחר יותר ייקנו על ידי המפלגות בעבור שוחד פוליטי אישי - (בשם הציבור שהביאנו עד הלום, כמובן). כבוד ח"כ וסגנית שר אחראית  לעינייני צעירים, גילה גמליאל (צעירים הם לא אותם חברה ששובתים?)... זוכרים? איכס. בגלל שכמותה פרשתי ממאבק הסטודנטים.
כמו בהתארגנות ה-tea party בארה"ב, יקפצו על העגלה הזו (או יכנסו תחת כנפי המאהל הזה) כל מיני פוליטיקאים wanna-be  (יאיר לפיד? גם לשרה פאלין יש תוכנית טלביזיה ולוק אטרקטיבי) ...

יהיו קטעים.